במאי שנת 2018 נכנסו לתוקף רגולציית תקנות הגנת הפרטיות אשר פורסמו בסמיכות אל התקנות האירופאיות GDPR – GENERAL DATA PROTECTION REGULATION.
כתוצאה מכניסתן של תקנות אלו נוצרה קפיצת מדרגה ברמת אבטחת המידע האישי במדינת ישראל.
המשמעות של תקנות הגנת הפרטיות אבטחת מידע היא הגנה על המידע מפני העתקתו, שימוש בו או חשיפתו לגורמים שאינם מוגדרים כגורמים מורשים.
נכון לשנת 2021 תקנות הגנת פרטיות חלות על המשק הישראלי בכללותו כאשר המטרה העיקרית של תקנות אלו היא לספק הגנה לאנשים שמידע אודותיהם מופיע במאגר או במאגרי מידע.
תקנות הגנת הפרטיות נועדו להגן על כל אזרח שהמידע האישי שלו נמצא במאגר זה או אחר, מיועדות לכל בעלי ומנהלי מאגרי מידע מכל סוג. תקנות ה- GDPR חלות על גופים ממשלתיים, עסקיים, חברות ציבוריות וחברות פרטיות, גם אם חברות אלו אינן ממוקמות בטריטוריה של יבשת אירופה, אך הן מעבדות נתונים הקשור אל האיחוד האירופי.
חשוב לדעת שאם מדובר על מאגר שהוקם לשימוש אישי ולא עסקי חובת תקנות הגנת הפרטיות לא חלה עליו.
דבר זה תקף גם לגבי מאגר מידע שמנוהל על ידי אדם יחיד ומאגר מידע בו קיימים רק כתובת או דרך התקשרות אחרת שאינם מזהים.
לאחר בדיקה יסודית והגעה למסקנה באשר לרמת האבטחה הרלוונטית של הארגון/חברה/גוף שברשותכם, יש ליישם את תקנות הגנת הפרטיות הרלוונטיות לאותה רמת אבטחה.